מיטל כהן מובילה אותי לעבר גרם המדרגות המואר בסטודיו, המחופה כולו בעץ, ובידיים בטוחות היא סוגרת את דלת הברזל הכבדה, משאירה מאחורינו את יפו אפופת העשן וריח הדגים החריף, ואת שאון המוסכים הבלתי פוסק. בסטודיו המרווח, המעוצב בסגנון מינימליסטי ומעוטר בחפצי וינטאג’, לקולות שנשמעים יש סגנון וקצב שונים בתכלית. פופ אלקטרוני, דאנס ורוק, מוזיקת מועדונים מקפיצה – החומרים המוזיקליים שמהם עשויה תעשיית הפרסום הישראלית בעשור השני של המילניום.

לכתבה המלאה >>